צרעות

צרעות הן חרקים צורבים מסדרת ה-דבוראים (Hymenoptera), תת-סדרה Apocrita, הכוללת אלפי מינים הנעים בין בוני מושבות חברתיים מאוד לציידים בודדים. המינים הנפוצים ביותר בסביבת מגורים שייכים למשפחת ה-צרעתיים (Vespidae), הכוללת את הצרעה הגרמנית (Vespula germanica), צרעת הפלך (Polistes) וצרעות גדולות כגון הצרעה המזרחית (הידועה בשם "דבור" – Vespa orientalis). בניגוד לדבורי דבש, לצרעות יש עוקץ חלק והן מסוגלות לעקוץ שוב ושוב. מושבות חברתיות מוקמות בכל אביב על ידי מלכה בודדת ששרדה את החורף; האוכלוסייה מגיעה לשיאה בסוף הקיץ, אז קן צרעות בוגר עשוי להכיל אלפי פועלות. מינים בודדים, כגון צרעות בוץ (מינים מהסוגים Sceliphron ו-Chalybion), ממעטים להגן על קניהם ומהווים סיכון נמוך לבני אדם.

הסכנה העיקרית הנשקפת מצרעות היא הרעלה כתוצאה מהעקיצה. ארס הצרעתיים מכיל פוספוליפאזות, היאלורונידאז ואנטיגן 5 – חלבונים המסוגלים לעורר תגובות אלרגיות חריפות בתיווך IgE. רשויות הבריאות מדווחות מדי שנה על מקרי מוות כתוצאה מעקיצות צרעות ודבורים, רובם כתוצאה מאנפילקסיס ולא מרעילות הארס עצמה. הסיכון עולה משמעותית כאשר הקן מופרע, שכן פרומוני אזעקה מגייסים את המגנות תוך שניות. קנים המוסתרים בחללי קירות, בבידוד בעליית הגג, במחילות באדמה או בצמחייה עבותה הם מסוכנים במיוחד, שכן הם מתגלים לעיתים קרובות בטעות במהלך עבודות גינון, גיזום או שיפוץ. בסוף העונה, צרעות גם מחפשות חלבונים וסוכרים בפיקניקים, פחי אשפה ואזורי אוכל חיצוניים, מה שמעלה את הסיכוי לעקיצות בתוך הפה או הגרון.

ניהול יעיל של מטרד הצרעות מתבסס על עקרונות הדברה משולבת (IPM) ולא על ריסוס אוטומטי. זיהוי נכון הוא הצעד הראשון, שכן הצרעות הן טורפות חשובות של זחלים, זבובים ומזיקים אחרים ומשמשות גם כמאביקות חשובות; המשרד להגנת הסביבה וגופים מקצועיים ממליצים להשאיר קנים באזורים עם תנועה דלה ללא הפרעה עד שייכחדו באופן טבעי עם תחילת הקור המשמעותי של החורף. במקומות בהם נדרשת הדברה, לאיטום וסניטציה יש את הערך הרב ביותר לטווח ארוך: איטום סדקים הגדולים מ-6 מילימטרים, התקנת רשתות בפתחי אוורור ותיקון חיפויים פגומים לפני שהמלכות מחפשות אתרי קינון באביב. טיפול בקנים פעילים צריך להתבצע בלילה עם מוצרים מתאימים למין הספציפי, ציוד מגן ותוכנית מילוט. קנים בתוך חללים מבניים, בגובה רב או בקרבת אנשים עם אלרגיה ידועה לעקיצות, חייבים להיות מטופלים על ידי מדביר מוסמך, בעל ההכשרה, המיגון הנשימתי והציוד המתאים לפתרון הבעיה בבטחה.